נוצרים השניים מן האחד. "עטוף ברחמים". כך תיאר אהוד בנאי את מציאותו של העובר ברחם אמו. צף, הוזה, מרחף, רגוע, נח בתוך אמך. פעלים המזכירים תחושה של נירוונה. של קיום שכולו טוב, חסר דאגות, חסר קשיים. מצב כזה מתאפשר אצל אדם במציאות חיינו – רק כאשר הוא חסר מודעות. ברגישות, בנאי היטיב לתאם את מצבו של העובר ברחם העוטפת באהבה של אימו. תיאוריות תואם תיאוריות התפתחויות רבות העוסקות במודעות ובהתפתחותה. בשלב זה של העובר בתחילת קיומו והווייתו– הוא חסר מודעות. רגע יציאתו לעולם – מעבר להיותו פלא מדהים! הוא רגע קריטי. גוף אחד – הופך לשניים! התינוק הרך אפילו לא ידע מה בדיוק הציק לו אולם ההיפרדות הזו היא לא היפרדות טוטאלית. התינוק אמנם נושם בפני עצו, אולם חמצן, הוא רק אחד מן הצרכים הפיזיים הנחוצים לו להתפתחותו התקינה. התינוק עדיין ניזון מגופה הפיזי של אימו. נכון. בימינו המודרניים, יש תחליפים טובים ויעילים להזנת התינוק הרך, וגם תינוק המוזן מבקבוק יכול להתפתח מצוין, אולם, מבחינה ביולוגית – האם, כמובן שבתנאי שבריאותה תקינה, מסוגלת להזין את תינוקה מעצמה ובשרה (חלבה...... לא בשרה... ) בתהליך ארוך ומרתק, מפסיק להיות התינוק תלוי בלעדית אמו. הוא מתחיל לאכול חומרים שאינם פרי [...]

האבחונים על מערכת החינוך (בעקבות כתבה על ריבוי האבחונים ששודרה בערוץ 2 ב 20.10.2014 ) אתמול בערב צפיתי בתכנית על מחדל האבחונים ומערכת החינוך. התכנית עוררה שאלה מהותית לגבי נחיצותם, מהימנותם והשפעתם של האבחונים על מערכת החינוך. על השימוש שעושים בהם העשירונים העליונים, על מקומם בהעמקת הפער בין המעמדות. אינני מנסה לסתור אף אחת מהתובנות אליהן הגיעו עורכי הכתבה. אני כן רוצה להתייחס לדברים שנאמרו שם, במקרה הפעם על ידי הגברת נתניהו, אולם זו לא הפעם הראשונה שדברים כאלה נאמרים. שכאשר נשאלה על מקומם ואחריותם של ההורים, היא מיד טענה ש"איש לא אשם" בקושי של הילדים בימינו להתמודד עם מערכת החינוך. כן. מערכת החינוך שלנו מיושנת. כבדה. יש לה נקודות תורפה לא מעטות. אני מסכימה עם זה.  אולם אני מוחה בתוקף על זריקת כל האחריות עליה. מערכת החינוך היא יישות המתקיימת בתוך החברה שלנו. התרבות שלנו. כמה קל להצביע על, כל הגורמים "האחרים" האשמים במחדלים. מי אלה? ה"אשמים" ? או אולי נחליף את המילה אשמה – במילה אחריות. כי עם אחריות, באה היכולת לעשות משהו בנידון. אחריות מביעה עמדה של כוח. בעוד שאשמה – מגיעה עם תחושה של קורבנות וחולשה. בואו נדבר על האחריות הזו. היום בבוקר, [...]

מושיט היד – ולוקח ירון ואופק בני הארבע משחקים בגן. ירון מסיע מכונית ירוקה, בהנאה צרופה. אופק אוחז במכונית אדומה, אולם רוצה גם את הירוקה. אופק רואה את שבה חשקה נפשו מוסעת לה לפניו. מושיט היד – ולוקח. ירון – פתאום קולט שנחטפה לו המכונית מן היד. הוא מניף את ידיו בחוזקה בתסכול, לעבר ה"חוטף". בעוד שני הילדים מנסים כל אחד מהם בעצמה להשיג את מושא עיסוקים, מונפות ידיים, נצעקות צעקות, נמשכת המכונית מצד לצד, ושני הגוזלים, שרק רצו לשחק בשקט, מוצאים עצמם חבולים וכואבים. ממממ...... לבקש סליחה אנחנו – המבוגרים האחראיים, מיד ממהרים לעצור את המהומה, ולהרגיע את הרוחות. מבררים, בודקים מה קרה, ומיד – מבקשים מן הילדים לבקש זה מזה -  סליחה. ממממ...... לבקש סליחה. מה לבקש? למה זה בעייתי בעצם, לדרוש מהילדים לבקש סליחה? דרך החשיבה הקונקרטית של הילד בגיל הרך. כשאני מבקשת מים – אני מצפה לקבל מים. כשאני מבקשת אוכל – אני מצפה לקבל אוכל. כשאני מבקשת שידליקו את האור – אני מיד רואה את התוצאה – יש אור. אך..... מה אני מקבלת כשאני מבקשת סליחה? מה אני מצפה מילד שיקבל כשהוא מבקש "סליחה"? מה, בראייתו המאוד קונקרטית בגיל זה, הוא מקבל [...]

איך? תסבירו לי. איך? איך מצאנו בעברית מילים כל כך סמוכות. כל קרובות. ממש אחיות. הן משקפות כל כך נכון את המציאות. בין טיל, ובין טילון. חופשת קיץ. הילדים בחופש. ספק בקייטנה, ספק בבית, בהתאם למקום המגורים, או סתם החלטה ושיקול שלנו. הלחץ המתמשך – מתיש. מעייף. יכולת הספיגה שלנו, ואני מדברת הפעם על הספיגה הרגשית שלנו כהורים, מתערערת לעיתים. אנחנו ישנים פחות טוב בלילה, מחשש מתמיד שתופעל אזעקה בדיוק כשנרדם, ולא נשמע אותה. אנחנו ממציאים פעילויות, יוצרים שגרות, קוראים מאמרים על דרכים להפחית את הלחץ של הילדים. אנחנו עייפים!!! מתפקדים כמעט על אוטומט מתפקדים כמעט על אוטומט כדי ליצור סביבה סבירה ככל האפשר עבור ילדינו. כן כן. אנחנו מתפשרים על סבירה. מושג ה “good enough mother”  “אמא טובה דיה” שהכניס לעולמינו דונלד ויניקוט, מקבל גם בהקשר זה מקום של כבוד. בעולם שבו אנחנו מגדלים את ילדינו במציאות שרחוקה מלהיות אידיאלית, גם פה, עלינו לעשות את המיטב שלנו. הטוב ביותר שאנחנו מסוגלים. אנחנו לא חייבים להיות מושלמים. אין הורה כזה. מותר לוותר קצת לעצמינו. לסלוח. הורים יקרים! חשוב. גם במצב הנוכחי. שמרו על עצמכם. שימרו על הורים מתפקדים ברמה סבירה עבור ילדכם. הפגת הלחץ חשובה, ולא רק [...]

גמילה מעשיית צרכים בחיתול, היא גמילה מהרגל אחד מתוך רבים המוכרים לנו (גמילה מיניקה, משימוש בבקבוק, אצל מבוגרים גם: עישון, הרגלי אכילה, סמים, ועוד ועוד.....) אנשי מקצוע רבים מדברים על חשיבותו הגבוהה של תהליך הגמילה של הילד, כחלק אינטגרלי מהתפתחותו וגדילתו. לקראת גמילה, שווה לקרא, ולהבין. לשאול ולהתייעץ, כדי לעבור את התהליך באופן המקדם ביותר עבור הילד שלנו.

לאהבה שלנו אליהם אין גבולות. היא אינסופית! גבול. הפירוש המילוי נתון לקו המפריד בין חלק לחלק, בין אזור לאזור, בין מדינה למדינה. מה הקשר לחינוך? מה הקשר להורות? מדוע כל הרשת, כל המדיה מציפה אותנו ההורים במידע ובתיאוריות על הצבת גבולות לילדינו. מה בדיוק מצפים מאתנו להפריד? למה אנחנו צריכים בכלל "גבולות" כאלה? הרי לאהבה שלנו אליהם אין גבולות. היא אינסופית! אז למה בעצם? מכיוון שהדבר החשוב ביותר שאנו רוצים להעביר לילדינו הוא בטחון. בטחון פיזי תחילה ובטחון רגשי בהמשך. גבול = הגדרה = בטחון. פירושה המילוני של המילה גבול, קשורה לתפקידו כקו מפריד בין אזור אחד לאזור שני. כל מדינה יודעת שכדי לשמור על גבולותיה – היא צריכה תחילה לדעת היכן הם נמצאים. כאשר אנחנו נתקלים במצב שבו אנשים שונים מגדירים אחרת את הגבולות, שיש חוסר הסכמה על המקום המדויק שבו עובר הגבול, קשה יותר לשמור על בטחון האנשים החיים באותה סביבה. כאשר הגבול מוסכם על כל בעליי העניין , המצב נוח ושליו יותר. התפקידים מוגדרים, אנחנו יודעים מה מצפים מאתנו, מה לצפות מאחרים. אנחנו יכולים לדעת עד היכן נמשכת האחריות שלנו. מה באחריות האחר. משפחה היא מסגרת, ארגון, מאין מעין מדינה קטנה, אותה מנהלים – שני מנהלים. אבא [...]

לפנק, לפנק, לפנק מאת: נטע ברכל, יועצת חינוכית לגיל הרך הורים המפנקים את ילדם, מקשים עליו מאוד להפוך לחבר מועיל בקהילה. בגיל מאוחר מדי של הילד, מגלים זאת ההורים, אך מכיוון שהשתמשו בשיטות חינוך שאינן מתאימות, כעת עליהם להשיג בכוח את מה שיכלו להשיג ללא קושי, אילו הפגינו פחות חולשה בתחילת הדרך (דרייקורס, 1994). כדי להתחיל לכתוב על פינוק, יש צורך תחילה לבדוק את פירושה של המילה. אבן שושן (תשל"ה) מסביר את המילה מפונק, כרך וענוג, מעודן. כאשר ננסה להציע את המילה לתרגום באנגלית, נגלה שני פירושים שונים, הבאים לידי ביטוי בשתי מילים שונות למה שבעברית, אנו מכנים – פינוק: q Pampering – פינוק. ממנו נגזר שם הטיטול לתינוק. q Spoiling – פינוק מופרז קלקול, השחתה חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, וראש המרכז להורות ומשפחה, במכללת סמינר הקיבוצים, מתייחס להבדל זה, בהגדירו פינוק חיובי, לעומת פינוק שלילי. לדבריו, הפינוק החיובי הוא יחס מיטיב של הורה כלפי ילדו. בדרך כלל מדובר ביחס גופני חם, כמו מגע, חיבוק, נשיקה, לטיפה וכו', אך גם ביחס רך כללי יותר של נתינה. עמית טוען כי חשיבותו של פינוק מסוג זה גדולה, מכיוון שיחס כזה, שאינו מותנה בהתנהגותו ו/או בהישגיו של הילד, בונה בטחון עצמי ודימוי [...]