daddoo2005@gmail.com

אחת החוויות החוזרות על עצמן בהורות שלנו, ונחוות שוב ושוב כקשות מאוד לביצוע, היא לעמוד מול בקשות הגוזל הקטן שלנו, ולומר לו איתן: "לא!" יחד עם זאת – ללא קיומם – לא מתקיים המרחב הבטוח. לא ניתן להבחין בין פנים וחוץ, כאשר אין הגדרה של מה הפנים, ומה החוץ. אין שום ספק בעניין. אם רוב ההורות שלנו מרוכזת במה שאסור לעשות – יש לנו עוד הרבה מה ללמוד. הורות / חינוך אינה רק איסורים. אבוי לנו אם כך. הדברים הבאים, יעסקו דווקא בצד החיובי של ה"לא!". מהם הדברים הטובים שלומד ילד שחווה "לא!" מהוריו?

מה קרה לה למילה הזו – "עונש" - שהפכה להיות מוקצה כל כך? קצת על "ענישה" הצעד הראשון הוא בירור מילוני. מהו פירוש המילה. על פי מילון בבילון, העונש הוא : "ז') גמול, קנס, נקמה, דין, גזר דין, הכרעה, פסיקה, משפט, שפטים, צדק". הפירוש שניתן באנציקלופדיה האינטרנטית YNET היא ארוכה קצת יותר: "עונש, הוא הסנקציה שהחברה מטילה על מי שהפר חוק שנחקק כדין, נתפס ונמצא אשם אחרי שנידון בהליך משפטי תקין. האלמנט היסודי בעונש הוא שבאמצעותו נגרמות לנענש מדרגות שונות של אי נוחות וסבל גופני ונפשי." אם נבקש להתייחס לענישה בתחום החינוכי, הרי שהמקור שאליו ראוי שנפנה הוא סקינר. סקינר פיתח תיאורית למידה ביהוויוריסטית, שבבסיסה מונחת ההנחה כי האדם הינו ייצור שהתנהגותו מתעצבת על ידי חיזוקים וסמיכויות של גירויים מסביבתו הקרובה. סקינר הגדיר את העונש כגירוי לא נעים שבא בעקבות התנהגות לא רצויה. מטרתו ללמד שאין לחזור על אותה התנהגות מפריעה שכבר נעשתה. התיאוריה מתייחסת לכך כי העונש – אין תפקידו להכחיד תגובה, אלא לעכב אותה. לגרום לדיכוי זמני של תגובה שאינה רצויה, ומן הראוי, כי בחלון הזמן שנוצר, ללמד את הילד מהי ההתנהגות הנאותה לאותה הסיטואציה, ולחזקה. (סגל, שמעוני ושרוני, 1997) על פי הגישה ההומניסטית, הרווחת היום בתחום [...]

מה עושות האיילות בלילות / לאה גולדברג מָה עוֹשׂוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת? הֵן עוֹצְמוֹת אֶת עֵינֵיהֶן הַגְּדוֹלוֹת. הֵן שׁוֹלְבוֹת אֶת רַגְלֵיהֶן הַקַּלּוֹת, יְשֵׁנוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת. מִי שׁוֹמֵר עַל חֲלוֹמָן הַמָּתוֹק? הַיָּרֵחַ הַלָּבָן מֵרָחוֹק. הוּא מַבִּיט אֶל תּוֹךְ הַגַּן בְּבַת צְחוֹק וְאוֹמֵר לַכּוֹס וְתַן: נוֹם וּשְׁתֹק! מַה חוֹלְמוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת? הֵן חוֹלְמוֹת כִּי הַפִּילוֹת הַגְּדוֹלוֹת שִׂחֲקוּ אִתָּן בְּג'וּלִים וְגוֹלוֹת, וּבַכֹּל, בַּכֹּל זָכוּ הָאַיָּלוֹת. מִי מֵעִיר אוֹתָן עִם שַׁחַר מִשְׁנָתָן? לֹא הַפִּיל, וְלֹא הַקּוֹף, וְלֹא הַתַּן, לֹא אַרְנֶבֶת, לֹא שֶׂכְוִי וְלֹא שָׁפָן, כִּי אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר חֲבֶרְתָּן מְעִירָה אוֹתָן בְּבֹקֶר מִשְׁנָתָן. קצת על חלימה: אינסוף מסתורין אופף את עולם החלומות. אינספור נכתב בנושא. מתחום הפילוסופיה, הדת, הקבלה, המיסטיקה. כולם מנסים לפרש את המרחב העשיר הזה, שאיש מאתנו עוד לא ראה באמת. שנת חלום, מהווה מצב אחד מתוך שישה מצבים הנעים על הרצף של עירות – שינה. מצבים אלה הוגדרו על ידי ד"ר אבי שדה, שבחן וחקר תהליכי שינה בקרב תינוקות ופעוטות.(שדה, 1999). במשך "שנת החלום", המכונה גם "שינה פעילה", ניתן להבחין בתנועות מהירות ובלתי נשלטות בשרירי העיניים, הפנים, ואף בקצות האצבעות. כמוכן, הנשימה נמצאה כבלתי סדירה בזמן זה. על פי פירוש בבילון, חלום הוא: "(ז) הזיה, חיזיון, דמיון, כוח מדמה; שאיפה, [...]

חרם חברתי חרם חברתי הוא מושג מאוד מפחיד, ובצדק! הוא גם מאוד חמור. מי מאתנו, המבוגרים, שחווה חרם כילד, יודע לומר שהזיכרונות הכואבים, יכולים להשאיר בנפש צלקות כואבות ומשמעותיות יותר מאשר כל פגיעה פיסית. אבל החרמות הללו, שאנחנו זוכרים, הם על פי רוב חוויות חברתיות שנזכרות מגילאים גדולים יותר מאשר מגילאי הגן. אתם מוזמנים לקרוא עוד על חרם חברתי, כאן. בימינו, כשתופעות שמוגדרות כמאפיינות את גיל ההתבגרות, מחליקות להן למטה, לגילאים צעירים הרבה יותר, אנו נוטים לראות תופעות המזכירות ובהחלט מאפיינות חרם, אפילו בגילאים צעירים, כמו בגן הילדים. ההבדל המשמעותי הוא שבעוד שבגילאים מאוחרים יותר, מתאפשרת יכולת קוגניטיבית גבוהה יותר לגבי – איך זה יתקבל או יורגש על ידי נשוא ההחרמה, בגילאי הגן, היכולת הזו לא תמיד, ואפילו לרוב – לא קיימת. באותה מידה, יש להבין שגם הילד ה"מחרים" לא עושה את מה שעושה כדי לעורר חרם. הוא אומר את מה שעל ליבו – לחבר שלידו! זה הכל. מהלכים לא מתוכננים אם נשווה את המהלכים החברתיים הללו למשחק שחמט – נדבר על מהלכים לא מתוכננים, על מחשבה רק על הצעד הבא, וחוסר יכולת לצפות איך יושפעו חמשת המהלכים הבאים ממהלך זה. ילדים בגיל גן, על פי רוב, [...]