נוצרים השניים מן האחד.

"עטוף ברחמים". כך תיאר אהוד בנאי את מציאותו של העובר ברחם אמו.

צף, הוזה, מרחף, רגוע, נח בתוך אמך. פעלים המזכירים תחושה של נירוונה. של קיום שכולו טוב, חסר דאגות, חסר קשיים. מצב כזה מתאפשר אצל אדם במציאות חיינו – רק כאשר הוא חסר מודעות.

ברגישות, בנאי היטיב לתאם את מצבו של העובר ברחם העוטפת באהבה של אימו. תיאוריות תואם תיאוריות התפתחויות רבות העוסקות במודעות ובהתפתחותה. בשלב זה של העובר בתחילת קיומו והווייתו– הוא חסר מודעות.

רגע יציאתו לעולם – מעבר להיותו פלא מדהים! הוא רגע קריטי.

גוף אחד – הופך לשניים!

נטע ברכל הגבול והבלבול – חלק 2 – נוצרים השניים מן האחד.

התינוק הרך אפילו לא ידע מה בדיוק הציק לו

אולם ההיפרדות הזו היא לא היפרדות טוטאלית. התינוק אמנם נושם בפני עצו, אולם חמצן, הוא רק אחד מן הצרכים הפיזיים הנחוצים לו להתפתחותו התקינה. התינוק עדיין ניזון מגופה הפיזי של אימו. נכון. בימינו המודרניים, יש תחליפים טובים ויעילים להזנת התינוק הרך, וגם תינוק המוזן מבקבוק יכול להתפתח מצוין, אולם, מבחינה ביולוגית – האם, כמובן שבתנאי שבריאותה תקינה, מסוגלת להזין את תינוקה מעצמה ובשרה (חלבה…… לא בשרה… )

בתהליך ארוך ומרתק, מפסיק להיות התינוק תלוי בלעדית אמו. הוא מתחיל לאכול חומרים שאינם פרי גופה, ומגלה אט אט, כי הוא ישות נפרדת מדמות אימו (או מטפל ישיר אחר, כמובן). הוא מתחיל לזהות את גופו הפיזי – ידיו, רגליו. מגלה אט אט שיש לו רצונות. שהוא צריך לומר מה הוא רוצה כדי שיידעו.  עד כה, היה חש באי נוחות מסוימת, ומיד, יד עדינה ואוהבת הייתה ניגשת, מחבקת, ממששת, משערת מהו הגורם לאי הנוחות, ומספקת פתרון מיידי (טיטול מלוכלך, קרקור בבטן, צורך בחיבוק, בועת אויר שצריכה להשתחרר). התינוק הרך אפילו לא ידע מה בדיוק הציק לו.

עם הזמן מתחיל האוצר להכיר, ואף לעשות שימוש בשפה הדבורה. הוא יוצר קשר מילולי.  הוא אומר מים, והמים מגיעים כבמטה קסם. הוא אומר "חלב", וגם זה מוצא את עצמו בדרך פלא אל ידיו / פיו. הוא כבר מסוגל להתחיל לזהות מה מציק, אך יודע שה"פתרון" מגיע מבחוץ. שיש גורם נוסף (אמא / אבא) שמעורב בסיפוק הפתרון החיצוני הזה.

  • Value your time – omnis iste natus error sit voluptatem
  • Take time off – totam rem aperiam, eaque ipsa
  • Never stop learning – quasi architecto beatae vitae dicta
  • Experience is overvalued – aspernatur aut odit aut fugit
  • Be courageous – iste natus error sit voluptatem

תגובת ההורה / המטפל אל הילד בשלב זה היא משמעותית. קשה לדבר על גבולות בגיל הצעיר הזה. זה נשמע הזוי אולי, אך כאן מתחילה המלאכה.

אפשרו לו רגע – לזהות מה הצורך שלו.

עזרו לילד להמליל את רצונותיו.

אפשרו לו לבקש.

פעולות אלו יאפשרו לפצפון שלנו להתחיל להתאמן על זיהוי הצרכים  שלו. על יחסים בין אישיים (איך אני מבקש עזרה. איך אני פונה כשאני זקוק לדבר מה).

אלו הם הניצנים הראשונים של תהליך ההיפרדות, ותחילת דרכה של יישות עצמאית נפרדת (כואב קצת… כן…) של הפצפון שלנו

זוהי רק ההתחלה!  במשך הזמן, לומד הילד, שכמו כל "activity center" שרכשנו עבורו – גם אצלנו ההורים יש כפתורים שונים, שכשהוא נוגע בהם באופן כזה או אחר, אנחנו פועלים.

הוא מחייך – אנחנו מחייכים.

הוא בוכה – אנחנו ניגשים.

הוא צורח אנחנו רצים.

הוא רץ – אנחנו עוזבים הכל ורצים אחריו.

הוא נוגע בטלוויזיה – אנחנו מיד שם.

כל כפתור שהוא מפעיל – גורם  אצלנו לתגובה. די מהר, הוא לומד לשלוט בפעולות שלו, ובעצם כך – לבחון את כוחותיו – להפעיל אותנו. מכאן – מתחיל מסע ארוך, שיימשך באופן כזה או אחר, אל תוך גיל ההתבגרות…. J .

דרך צלחה ….

לקריאת החלק הראשון בסדרת מאמרים זו – לחצו כאן.

חדשות ומאמרים אחרונים

קטגוריות

Logo

נטע ברכל
יעוץ וליווי חינוכי לגיל הרך
0542100905