מה עושות האיילות בלילות / לאה גולדברג

מָה עוֹשׂוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת?
הֵן עוֹצְמוֹת אֶת עֵינֵיהֶן הַגְּדוֹלוֹת.
הֵן שׁוֹלְבוֹת אֶת רַגְלֵיהֶן הַקַּלּוֹת,
יְשֵׁנוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת.

מִי שׁוֹמֵר עַל חֲלוֹמָן הַמָּתוֹק?
הַיָּרֵחַ הַלָּבָן מֵרָחוֹק.
הוּא מַבִּיט אֶל תּוֹךְ הַגַּן בְּבַת צְחוֹק
וְאוֹמֵר לַכּוֹס וְתַן: נוֹם וּשְׁתֹק!

מַה חוֹלְמוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת?
הֵן חוֹלְמוֹת כִּי הַפִּילוֹת הַגְּדוֹלוֹת
שִׂחֲקוּ אִתָּן בְּג'וּלִים וְגוֹלוֹת,
וּבַכֹּל, בַּכֹּל זָכוּ הָאַיָּלוֹת.

מִי מֵעִיר אוֹתָן עִם שַׁחַר מִשְׁנָתָן?
לֹא הַפִּיל, וְלֹא הַקּוֹף, וְלֹא הַתַּן,
לֹא אַרְנֶבֶת, לֹא שֶׂכְוִי וְלֹא שָׁפָן,
כִּי אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר חֲבֶרְתָּן
מְעִירָה אוֹתָן בְּבֹקֶר מִשְׁנָתָן.

נטע ברכל ובחלום…. ראיתי מפלצת…….

קצת על חלימה:

אינסוף מסתורין אופף את עולם החלומות. אינספור נכתב בנושא. מתחום הפילוסופיה, הדת, הקבלה, המיסטיקה. כולם מנסים לפרש את המרחב העשיר הזה, שאיש מאתנו עוד לא ראה באמת.

שנת חלום, מהווה מצב אחד מתוך שישה מצבים הנעים על הרצף של עירות – שינה. מצבים אלה הוגדרו על ידי ד"ר אבי שדה, שבחן וחקר תהליכי שינה בקרב תינוקות ופעוטות.(שדה, 1999). במשך "שנת החלום", המכונה גם "שינה פעילה", ניתן להבחין בתנועות מהירות ובלתי נשלטות בשרירי העיניים, הפנים, ואף בקצות האצבעות. כמוכן, הנשימה נמצאה כבלתי סדירה בזמן זה.
על פי פירוש בבילון, חלום הוא: "(ז) הזיה, חיזיון, דמיון, כוח מדמה; שאיפה, תקווה, יחול, פנטזיה, משאלה, אמביציה, ציפייה, אידיאל, רצון עז, חזון"
במקום אחר, נכתב על החלום, כי מדובר בפעילות מנטלית המתרחשת בעת השינה (אצל בני אדם וכנראה אצל יונקים נוספים), הכוללת מראות, מחשבות, רגשות ותחושות. בחלום חווה האדם בעיקר מראות וקולות, פחות תחושות פיזיות, ובדרך כלל רגש עז ובולט – כמו פחד, הנאה, כעס, שמחה. רוב… (אנציקלופדיה ynet).
תיאוריות פסיכואנליטיקאיות אחרות, מתייחסות לשינה כאל חלון אל נפשו של האדם, שכן, הוא מהווה סיפור שנכתב על ידי החולם במצב, של ירידה בבקרה ובצנזורה, וניתן למצוא בו ביטויים לדחפים, משאלות ופחדים שאין האדם מסוגל או מעוניין לבטא כאשר הוא ער (שדה, 1999).
חשיבות רבת משקל, מונחת על כתפיה של החלימה, וביכולות הטיפוליות שהיא פותחת בפנינו. אולם לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי בגילאים צעירים, בשל מגבלות של יכולת הדיווח של הילד, מוגבל גם המחקר בנושא. המחקר בתחום מתמקד בתצפיות המכמתות את שיעור שנת החלום של הילדים, לעומת מצבי שינה אחרים שלהם.
תצפיות על תינוקות ישנים, מלמדים כי ככל שהתינוק גדל, כך מבלה זמן קצר יותר בשינה שהיא "שנת חלום". מסתבר שקיים קשר הדוק בין כמות שנת החלום של בעל חיים כלשהו, לבין מידת בשלות מוחו בינקותו. ככל שבעל החיים נולד פחות בשל, כך הוא מבלה זמן רב יותר בשנת חלום; 80%-90% מזמן השינה שלהם בתחילת חייהם, לעומת 20%-30% מתוך זמן השינה שלהם בבגרותם (שדה, 1999).
כאשר ילדים מתחילים לדבר, אנו יכולים להתחיל לשמוע לעיתים, אם מתמזל מזלנו, על המתרחש בחלומותיהם. בדרך כלל, נקבל רסיסי מידע מבולבלים, עד שיתבגרו קצת, ויוכלו לספר לנו מעט יותר. מן המחקרים הקיימים בנושא חלומות בגילאים אלה, ניתן ללמוד כי הנושאים שמעסיקים אותם יכללו ביטויי רגשות מעטים שאינם דווקא חלק מסיפור מורכב או שלם. לעיתים הם יהיו קשורים לצרכים של הילד במזון, בהגנה,
פיאז'ה: חלום מנקודת ראותם של ילדים
בגילאים צעירים אלה, על פי רוב, אין הילדים יכולים להבחין בין חלום ומציאות.
פיאז'ה (1969), בדק כיצד מתגבשים מושגיהם של הילדים על החלומות, כתגובה לשאלות שעוררו להם החוקרים. את נושא תפישת החלומות בקרב ילדים. הוא אפיין את הילד כ"ריאליסט" שאינו מבין עדיין את טיבה הפנימי של המחשבה, וסבר כי יתקל בקשיים חמורים אם ינסה להסביר תופעה סובייקטיבית כל כך, כמו חלום.

שלבים בהתפתחות הבנת המושג חלום

במחקרו, בחן פיאז'ה קבוצות של ילדים החל מגיל 5. ועמד על שלושה שלבים המאפיינים את התפתחות הבנת המושג "חלום".
שלב ראשון: גילאי 5 – 6: הילד סבור כי החלום בא ממקור חיצוני, הוא מתרחש בתוך החדר, נמצא בעיניים, ועמוס ברגשות.
שלב שני: גילאי 7 – 8: מקור החלום הוא בראש, במחשבה, מקומו – בחדר מולו (מול החולם) את החלום רואים בעיניים, הוא מאין תמונה חיצונית, אך אינה קיימת במציאות.
שלב שלישי: גילאי 9 – 10: החלום הוא פרי המחשבה, מקומו בתוך הראש, ואני חולמים באמצעות המחשבה או העיניים בתוכינו פנימה.
פיאז'ה העלה הקבלה בין התהליך שבו מפנימים הילדים את הרעיון כי החלום הינו אך ורק מחשבה על עצמים ודמויות, ואין מדובר בדמויות עצמן, לתהליך ההפנמה וההבנה כי שם האות הכתובה, היא רק שם של סימן גרפי המייצג צליל, והיא איננה הצליל עצמו ( פיאז'ה, 1969).
התמודדות עם חלומות של ילדים בגיל הרך
כאשר אנו עוסקים בגיל הרך, כלומר ילדים הצעירים אף מגיל חמש, חשוב שנזכור כי יכולתם של אלה, להפריד בין דמיון למציאות איננה קיימת. עוד בגיל חמש, על פי פיאז'ה, החלום הוא חיצוני לגוף הוא לא בשליטה של הילד. ככזה, הילד תופש אותו כבעל פוטנציאל להזיק לו באמת. כאשר פעוט מדמיין כי הוא נמצא בסכנה – מנקודת מבטו הסובייקטיבית – הוא אכן נמצא עכשיו בסכנה. מוחו עדיין אינו מסוגל לבין את האמירה "אתה מדמיין". או "זה לא אמיתי". מבחינתו – זה שם!
חלומות מפחידים בגיל הרך, נחשבים נורמטיביים. הם מושפעים, כמו שאר סוגי החלומות מן המציאות אותה חווה הילד, מחד, ומחוסר היכולת של הילד להבחין בין דמיון למציאות מאידך.
ברוב המקרים, אין בהם כדי להצביע על חוויה קשה שעבר הילד. כן. כהורים, הרי זהו החשש הגדול ביותר שלנו. כשחלים שינויים בדפוסי השינה של הילד, והוא מתחיל להתעורר מחלומות מפחידים, החשש הראשון שעולה בראשנו הוא כי "משהו עובר עליו". ואז… טוב, אז חלומות רעים הם מדבקים, כי גם לנו פתאום יש סיוטים……

  • Value your time – omnis iste natus error sit voluptatem
  • Take time off – totam rem aperiam, eaque ipsa
  • Never stop learning – quasi architecto beatae vitae dicta
  • Experience is overvalued – aspernatur aut odit aut fugit
  • Be courageous – iste natus error sit voluptatem

אז איך בעצם אנחנו יכולים לעזור?

האיילות – עוצמות את עיניהן וחולמות. ומה אנחנו, ששומרים עליהם צריכים לעשות בינתיים?
אחרי שווידאנו, שאכן לא עוברת על הילד שום חוויה טראומטית במציאות, חוזרים לעצמינו בלב שלוש פעמים (או יותר) על המשפט:
בדמיון, נלחמים – עם דמיון!!!
1. נסו לברר, מה קורה שם בחלום. מה הפחיד אותו / אותה. בדקו האם יש קשר לחיי המציאות.
2. בדקו את תכניות הטלוויזיה, משחקי המחשב שאליהם הוא / היא נחשפו (גם כשאח גדול, או מישהו אחר הוא צופה / המשחק האקטיבי….). תכניות הטלוויזיה כיום, גם אם הן מיועדות לילדים, יכולות להכיל אלמנטים מפחידים.
3. חישבו – אם יש סיכוי ששמע משהו שלא אמור היה להגיע לאזניו. אפילו אם באקראי. אם כן, אולי הבין משהו לא מדוייק. אולי שווה לשוחח אתו / איתה על כך.
4. אפשר לנסות לדובב את הילד לדבר על מה שחלם. לספר לנו – מה בחלום הפחיד. אם אין לו תשובה – יכול להיות שהוא פשוט לא זוכר. לא תמיד אנחנו זוכרים חלומות.
5. דיבוב הילד לדבר על החלום – עלול לגרור אותנו לשיחות ארוכות באישון הלילה….. יש לזכור כי התייחסות רבה מדי יכולה ללמד את הילד שאמצע הלילה – הוא זמן איכות אישי מצויין. לכן יש להיזהר – לשמור על שאלות קצרות. אם העניין חוזר על עצמו לילה אחר לילה, – נכון דווקא להימנע מלשוחח על כך כל לילה. אפשר לשוחח בשעות העירות של הילד.
6. אפשר לענות לילד משפטים כמו: "וואו! זה באמת מפחיד! איזה מזל שזה רק בחלום". גם אם הילד עדיין לא ממש מבין מה זה חלום.
7. לחבק. לעטוף. לומר: "עכשיו איתי / בבית אני שומרת עליך."
8. אם יש אלמנט מסוים החוזר ומפחיד אפשר לשאול: "מי יותר חזק ממנו? "מי יכול לנצח אותו?" "מה יעזור לך להגן על עצמך?"
9. מתחילים להפעיל את הדמיון, ולחפש פתרון שיוכל לישון עם הילד. למשל:

• תמונה של אמא / אבא / חיל / גיבור כלשהו (או כל דמות אחרת שהילד יעלה) ליד או מעל המיטה,
• מלכודת מיוחדת שתבנו ביחד בפתח הדלת
• ספריי מיוחד מגרש מפלצות (אפשר להכין משפריצר של ספריי ריח למשל, או של מרכך כביסה).
• פנס
• חרב קסומה המגרשת מפלצות.
• כל צעצוע אחר שמסב עליו בטחון.
• שימו לב: הימנעו מחפצים חדים, או בעלי שרוכים / חוטים ארוכים, או כל דבר אחר, שעלול לגרום נזק לילד בשנתו!

האפשרויות רבות כיד הדמיון. מה שחשוב הוא לשבת עם הילד/ה ולחשוב יחד אתו / איתה – מה יעזור. העובדה כי אנו מערבים את הפצפונים בתהליך היצירה, תורמת בשני מישורים:
בעובדה שאנחנו עובדים עם הדמיון שלו. הרי אנו זקוקים לכלי שיילחם נגד יציר דמיונו. דמיונו של הילד צריך לאשר את כוחו של ה"כלי". זה חלק העברה של תחושת היכולת שאנחנו מעניקים לה.
ביצירת תחושת מסוגלות וכוח, מהווה העצמה עבודה עבור הילד. העצמה, בונה, בין השאר את יכולתו למצוא פתרונות לקשיים שונים המתעוררים בדרכו.
חשוב לזכור: לעיתים נדרשים כמה פעמים – לחזור, ולשכלל את ה"כלי" שלנו, כדי שיהיה יעיל. ולעיתים אחרות – זו תקופה החולפת עם הזמן 

ליל מנוחה וחלום, לכולכם,
נטע

נטע ברכל – יעוץ וליווי חינוכי לגיל הרך

ביבליוגרפיה:
אנציקלופדיית ynet
בבילון- מילון אינטרנטי ממוחשב
פיאז'ה ז.,( 1969) מתוך: תפיסת העולם של הילד פרק 3: "חלומות"
שדה, אבי (1999) לישון כמו תינוק הוצאת ידיעות אחרונות

חדשות ומאמרים אחרונים

קטגוריות

Logo

נטע ברכל
יעוץ וליווי חינוכי לגיל הרך
0542100905