משהו עובר עליו

כשהילד שלנו כועס, כשהוא מתוסכל, כש"משהו עובר עליו", אנחנו שומעים מכל כיוון מושג, שכבר שנים רבות עושים בו שימוש בתחום החינוכי.
צריך "להכיל". להכיל את הכעס שלו, להכיל את התסכול…..
מה זה בעצם אומר?
להכיל?
מהו בעצם אותו המיכל שאנחנו אמורים להוות עבור ילידנו.

מיכל = כלי קיבול. כלי שלתוכו ניתן להכניס חומרים במצבי צבירה שונים. הוא עשוי חומר כלשהו, ויש לו צורה וגודל מוגדרים.
כדי לשמור על חומר לא יציב – שלא יכול לעמוד בפני עצמו (כמו נוזל / גז) אנחנו צריכים מיכל שיוכל – להכיל אותו. שיהיה בעל גוף מוגדר. אם נניח מים על השיש- לא נוכל לשמור עליהם. הם לא יוכלו לשמור על עצמם.

ואיך כל זה קשור להורות?

כשאנחנו אמורים להכיל את ילדינו, להוות עבורם מיכל – הכוונה היא שעלינו להיות מוגדרים ויציבים, כדי שיוכלו להישמר- באמצעותינו. אם הם נמצאים כרגע – בסערת רגשות כלשהי, אנחנו נהיה המיכל שישמור עליהם, שלא יתפזרו בסערה.
להכיל את ילדינו – אין הכוונה – לאפשר להם הכל. נהפוך הוא. הכוונה היא לאפשר להם להתמודד עם התחושות שלהם, עם רגשות סוערים ועזים – בתוך אזור מוגדר ובטוח עבורם.
אין הכוונה – לשנות את המציאות, כשקשה להם.
אין הכוונה לשנות את הכללים, או לאפשר דברים שהגדרנו לעצמינו שלא מתאים לנו לאפשר – מתוך מחשבה על עתידם וטובתם של הילדים.
אין הכוונה לוותר להם, או לוותר עליהם.
הכוונה היא להיות שם עבורם – יציבים ובטוחים, כשהם סוערים ומעורערים.
הכוונה היא לשמור עליהם. לספק סביבה בטוחה. להיות להם לעוגן.
הכוונה היא לשמור בתוך גבולות את הסערה שלהם, מבלי להתנפץ – בעצמינו, שהרי – מיכל מנופץ – אינו עוד מיכל.

ומה אתם חושבים על המושג הזה? הכלה?

אשמח לשמוע.
מוזמנים להגיב בדף הפייסבוק

שתפו את הפוסט