צהרונים בגני הילדים, הפכו בשנים האחרונות לעניין מובן מאליו.
בעבודתי, יוצא לי להגיע להרבה גנים בשנים האחרונות. גנים פרטיים, וגני עירייה. בכולם, הפך ברור (כמעט) מאליו, שהילדים נמצאים במסגרות עד השעה 16:00 / 17:00
ככל שעוברות השנים, יותר הורים מחפשים, וצורכים את השירות הזה.
כן. אני יודעת – אנחנו עובדים יותר שעות, חייבים לפרנס את הבית, מקומות העבודה תחרותיים יותר ודורשים יותר, ועוד ועוד סיבות – רובן ככולן – קשורות לצרכים שלנו – המבוגרים שבמשוואה.
בואו נניח לרגע את הצרכים שלנו בצד, ונתבונן בילדים.
האם באמת לכל הילדים מתאים כזה סידור?
מגיעים לפני שמונה בבוקר, לתוך מבנה, לא גדול במיוחד. חולקים את החלל הזה עם עוד כ30 -35 ילדים. ושוהים באותו החלל, עם אותם הילדים, כמעט עד 17:00 אחה"צ.
תשע שעות!
כן, יוצאים לחצר לכשעה / שעה וחצי – בהתאם למזג האוויר.
כן, יש בנמצא צוות חינוכי פעיל, שמעשיר את ילדינו בתכנים וערכים שאנחנו לא מצליחים תמיד להגיע עליהם בבית. זה נכון.
אולם מדובר ב 9 שעות. 9 שעות לילד בן 3 – 4 – 5 שעדיין אין לו תפיסת זמן. שעדיין לא מצליח לראות בתחילת היום (כל יום מחדש) את הסוף של היום הזה – הרחוק ממנו כל כך.
דחיית סיפוקים
יש ילדים, שאכן יצלחו את הימים האלה בשמחה רבה. הם הילדים שמסוגלים לווסת את עצמם. לסנן חלק מהגירויים שסביבם, למצוא את השקט שלהם גם בתוך ההמולה. לראות מטרות קטנות במשך היום, ולהגיע אל סופן. אלו הם ילדים המאומנים ביצירת קשרים חברתיים, בהתמודדות עם אי הסכמות, בפתרון בעיות.
אולם מה עם מדובר בילד צעיר מאוד? שעדיין זקוק לשנת צהרים קלה?
מה עם מדובר בילדים שההתנסויות החברתיות שלהם היו עד עכשיו עם עולם המבוגרים, שהתאים את עצמו אליהם?
האם מסגרת כזו מתאימה לילדים שריבוי של גירויים במשך זמן ארוך כל – כך גורמת להם לאי שקט?
ילדים שעדיין לא מיומנים בפתרון בעיות בין חברים. ילדים שכל צורך בדחיית סיפוקים – גורם להם לתסכול קשה? כמה פעמים ביום כזה נדרש ילד לדחיית סיפוקים? כמה פעמים ביום הוא יצליח להתגבר, לאסוף את עצמו,
ולהישאר עם כוחות להתמודדות עם התסכול הבא?
מאידך, עבור תינוקות, הישנים בשעות הצהרים, כשהמסגרת מאפשרת תנאי שינה איכותיים, המצב הוא שונה. שנת הצהריים, כשלעצמה, מחלקת את אורך היום לשני חלקים קצרים. התינוק, לאחר שישן קצת – מקבל את פני הוריו כשהוא רגוע יותר. בשעה 12 הוא כבר עייף. המתנה של עוד שעה או שעתיים, עד שמגיעים הוריו, יכולה להיות מתסכלת. סיום יום בבכי, יכול ליצור מעגל בו אצל ההורים מתעוררות תחושות שליליות כלפי המסגרת (הוא בוכה כשבאים, ובוכה כשהולכים……). לעיתים, רק תחושות אלו, כשלעצמן, יכולות להוות בסיס לקשיי הסתגלות של הילד למסגרת….
יום הלימודים הארוך הוא פתרון מצוין עבורנו, ההורים. עבור כל עולם המבוגרים. הוא עונה לצורך קיומי שלנו, שאני לא מזלזלת בחשיבותו! חלילה וחס.
יחד עם זאת, חשוב שנכיר את הילדים שלנו. חשוב שנראה את הצרכים שלהם, לצד הצרכים שלנו. שנפעל על פי שיקול דעת ונחליט מהו הפתרון הטוב ביותר שאנחנו יכולים למצוא. עבור כל התא המשפחתי, על כל צרכיו.
שלכם,
נטע.
