לאהבה שלנו אליהם אין גבולות. היא אינסופית!
גבול. הפירוש המילוי נתון לקו המפריד בין חלק לחלק, בין אזור לאזור, בין מדינה למדינה.
מה הקשר לחינוך? מה הקשר להורות? מדוע כל הרשת, כל המדיה מציפה אותנו ההורים במידע ובתיאוריות על הצבת גבולות לילדינו. מה בדיוק מצפים מאתנו להפריד? למה אנחנו צריכים בכלל "גבולות" כאלה? הרי לאהבה שלנו אליהם אין גבולות. היא אינסופית!
אז למה בעצם?
מכיוון שהדבר החשוב ביותר שאנו רוצים להעביר לילדינו הוא בטחון. בטחון פיזי תחילה ובטחון רגשי בהמשך.
גבול = הגדרה = בטחון.
פירושה המילוני של המילה גבול, קשורה לתפקידו כקו מפריד בין אזור אחד לאזור שני. כל מדינה יודעת שכדי לשמור על גבולותיה – היא צריכה תחילה לדעת היכן הם נמצאים. כאשר אנחנו נתקלים במצב שבו אנשים שונים מגדירים אחרת את הגבולות, שיש חוסר הסכמה על המקום המדויק שבו עובר הגבול, קשה יותר לשמור על בטחון האנשים החיים באותה סביבה. כאשר הגבול מוסכם על כל בעליי העניין , המצב נוח ושליו יותר. התפקידים מוגדרים, אנחנו יודעים מה מצפים מאתנו, מה לצפות מאחרים. אנחנו יכולים לדעת עד היכן נמשכת האחריות שלנו. מה באחריות האחר.
משפחה היא מסגרת, ארגון, מאין מעין מדינה קטנה, אותה מנהלים – שני מנהלים. אבא ואמא. ביחד. הגדרת התפקידים של שני המנהלים בכל משפחה, משתנה ממשפחה למשפחה. הבדלים בין משפחה למשפחה הם טבעיים והגיוניים.
כמו בכל ארגון אחר – יש שוני בין ארגון לארגון. הנקודה החשובה היא כי בתוך אותו הארגון – ינהגו כולם על פי אותם הכללים.
עד כאן הכל הגיוני. נכון?! ממשה שפשוט. טוב, אולי לא כל כך.
אמא ואבא הם שני אנשים שונים. מגיעים ממשפחות שונות, תרבויות שונות, נורמות וערכים שונים. נכון, ברוב המקרים, רוב הערכים די חופפים. לא רחוקים אחד מהשני. אולם תמיד יהיו נושאים שבהם תהיה חוסר הסכמה. שבהם התגובה האוטומטית של הורה אחד, תהיה שונה מהתגובה האוטומטית של ההורה השני.
סגנון ההורות שלנו, מעוצב על ידי התרבות שבה גדלנו, תהליך החיברות שעברנו בבית הורינו. ערכים ותפיסות שהוטמעו במוחינו – לעיתים, מבלי שעברו בחלק המודע של שלו. בספרות המקצועית – נקרא התהליך "העברה בין דורית". אנו עדים לה ברגעים מסויימים, בהם אנחנו שומעים את עצמינו פתאום אומרים משפט וכאילו נדלקת נורה מהבהבת מעל ראשינו – "אבא שלי היה אומר את זה…", או, "זה כאילו שמעתי את אימי מדברת עכשיו בקולי….."
החלקים הללו, שהוטבעו בנו לאורך ילדותינו, על ידי תהליך ההעברה הבין דורית, נמצאים ברובם בתת המודע שלנו, ופורצים באופן אוטומטי, כאשר אנו עומדים בסיטואציות חופפות – הפעם כהורים. לעיתים תגובה אוטומטית של הורה אחד, תהיה שונה במקרה אחד, או סותרת במקרה אחר, את התגובה האוטומטית של ההורה השני.
בשלב הזה – צריכה להיכנס המודעות שלנו לפעולה.
אין דרך אחת נכונה לגדל ילדים. בכל תרבות הם גדלים אחרת. אולם!!!
בתוך אותה משפחה – לעולם! חייבת הדרך להיות מוסכמת ומונהגת על ידי שני ההורים!
מילת המפתח כאן היא הגדרה!
אתם שניים. אתם לא חייבים להסכים על הכל, אולם למען הילדים – אתם חייבים ביחד – לבחור דרך אחת ללכת בה.
להגדיר ביחד. מה חשוב, על מה לא מוותרים. איך מתנהל הבית. מה השגרה שלכם. מה המדיניות לגבי ביקורים אצל הסבתות / סבים. בחרו מדיניות שתהיה מקובלת על שניכם. דבקו בה לתקופה (שבועיים / חודש ) ואחר כך בחנו מחדש – מתאים? רוצים לשנות? הכל בסדר, אולם העיקר, עשו זאת ביחד.
כאשר נקראת סיטואציה שאתם לא בטוחים כיצד לפעול – כדאי לומר: "אני אדבר עם אבא / אמא ונחליט ביחד", או , "אני ואבא / אמא נחשוב ביחד מה לעשות" . משפטים כאלו מחזקים את היישות ההורית המשותפת שלכם, ומקנה בטחון לילדכם. ההחלטות שלכם שקולות, ולא נתונות לגחמות רגעיות. אתם יודעים את הדרך בדרך כלל, וכשאתם לא יודעים – אתם יודעים למי לפנות.
זכרו כי יישות הורית אחת – מקנה בטחון לילדים. השלם – הוא יותר מסכום חלקיו. הביטחון שתנסכו לילדיכם, על ידי יצירת שיתוף והסכמה ביניכם – ההורים – יהיה חזק יותר. מהימן יותר. מהווה משענת תומכת יותר להמשך התפתחותו חייו של הילד.
את הגבול והבילבול – חלק 2 ניתן לקרא כאן.
