על גבולות, אהבה ומה שבינהם

לפנק, לפנק, לפנק

מאת: נטע ברכל, יועצת חינוכית לגיל הרך

הורים המפנקים את ילדם, מקשים עליו מאוד להפוך לחבר מועיל בקהילה. בגיל מאוחר מדי של הילד, מגלים זאת ההורים, אך מכיוון שהשתמשו בשיטות חינוך שאינן מתאימות, כעת עליהם להשיג בכוח את מה שיכלו להשיג ללא קושי, אילו הפגינו פחות חולשה בתחילת הדרך (דרייקורס, 1994).

כדי להתחיל לכתוב על פינוק, יש צורך תחילה לבדוק את פירושה של המילה. אבן שושן (תשל"ה) מסביר את המילה מפונק, כרך וענוג, מעודן. כאשר ננסה להציע את המילה לתרגום באנגלית, נגלה שני פירושים שונים, הבאים לידי ביטוי בשתי מילים שונות למה שבעברית, אנו מכנים – פינוק:
q Pampering – פינוק. ממנו נגזר שם הטיטול לתינוק.
q Spoiling – פינוק מופרז קלקול, השחתה

חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, וראש המרכז להורות ומשפחה, במכללת סמינר הקיבוצים, מתייחס להבדל זה, בהגדירו פינוק חיובי, לעומת פינוק שלילי. לדבריו, הפינוק החיובי הוא יחס מיטיב של הורה כלפי ילדו. בדרך כלל מדובר ביחס גופני חם, כמו מגע, חיבוק, נשיקה, לטיפה וכו', אך גם ביחס רך כללי יותר של נתינה. עמית טוען כי חשיבותו של פינוק מסוג זה גדולה, מכיוון שיחס כזה, שאינו מותנה בהתנהגותו ו/או בהישגיו של הילד, בונה בטחון עצמי ודימוי עצמי חיובי אצל הילד. ילדים שאוהבים "להתפנק" באופן זה, הם ילדים בריאים יותר (עמית,בתוך אתר הורות, סנונית, 2002) .

כהורים לילדים צעירים אנו מעונינים לתת להם כל מה שרק אפשר… אנו משקיעים מאמץ רב על מנת לפעול בצורה הנכונה והטובה ביותר עבור ילדינו, ומגלים עד מהרה כי משימת ההורות היא מורכבת, קשה וכרוכה בהתלבטויות אין סופיות: האם אכן אנו עושים את הדבר הנכון…?

זו דרכם לבטא את צורכיהם

הפינוק הוא אחת הסוגיות הסבוכות ביותר בהקשר זה. אף הורה אינו רוצה "ילד מפונק". הורים רבים חוששים כי כאשר הם נענים מיידית לבכיו של תינוקם הם למעשה מפנקים אותו. יש המאמינים כי היענות מהירה לבכי התינוק אף תגרום לו לבכות יותר, כיוון שיקבל "חיזוק חיובי" לבכיו…

בחודשי חייהם הראשונים, תינוקות בוכים כיוון שזו דרכם לבטא את צורכיהם. הם בוכים מתוך רעב, צמא, עייפות, כאב, קור או חום, ואף מתוך צורך במגע, בחום ובאהבה… גם אם לא תמיד אנו מצליחים לאתר את הסיבה לבכי התינוק, הרי שבכל מקרה מקור הבכי אינו בפינוק, אלא בצורך! (כוכבי ורביב, אתר קידין, 2002) .

בימיו הראשונים של התינוק, הוא אינו מסוגל כלל להבחין כי הוא ואימו הם שתי יישויות נפרדות. התינוק הרך מרגיש כי הוא עדיין חלק בלתי נפרד מאימו, ותחושת איחוד זו יוצרת בו תחושת אומניפטטנטיות מאוד חזקה. תחושה המאפשרת לו להרגיש שהוא גורם לדברים לקרות, שיש לו שליטה בעולם. תחושה זו חשובה מאוד בחודשי החיים הראשונים, היא מאפשרת לו להתפתח במקום בטוח יותר, ותאפשר לו, בשלב מאוחר יותר להתמודד עם תסכולים, במצבים בהם קשה לו להשיג את רצונותיו (Mahler, M. & Mcdevitt, J, 1993).

בשלב זה, כאשר ההורים נענים באופן מהיר ועקבי לבכי תינוקם ומנסים בדרכים שונות להרגיעו, התינוק מקבל את המסר כי העולם הוא מקום טוב ובטוח, מקום שניתן לחזות מה יקרה בו… הוא לומד כי יש מי שדואג לו ומנסה לספק את צרכיו. בכך מניחים למעשה ההורים את התשתית לאישיות הבריאה של התינוק ויוצרים אצלו תחושת אמון בסיסי בהם ובעולם הסובב אותו.

קליין (בתוך Miller, l. Rustin, M. Shuttleworth, 1989/5), אף מטעים ואומר כי המפגש הזה, בין צרכיו הבסיסים המולדים של התינוק, לבין הגורם החיצוני (האם), המממש אותם, הוא בעל משמעות מרובה למערכת היחסים הנוצרת בין האם לבנה, ואף משפיע באופן ניכר על ההתפתחות המנטלית של התינוק. תפקידה של האם, לשמש לתינוק מיכל, בתוכו יכול התינוק להיות ולהתפתח , פיזית ומנטלית. לכך השפעה על התפתחות ה"עצמי" של התינוק הנוצרת דרך היכולת של אימו להכיל את מצביו הנפשיים ואת הטרנספורמציה שלהם למחשבות.

ניתן לומר, אם כך, כי בחודשי החיים הראשונים אין כל משמעות למושג הפינוק. ההורים יכולים אפוא להירגע, להישאר קשובים לאינטואיציות ההוריות שלהם: להיענות בצורה היעילה ביותר לבכי תינוקם, לנסות בכל דרך להרגיעו, ולא לחשוש כי בכך הם מפנקים אותו!

הפינוק השלילי, כפי שמכנה אותו חיים עמית, מתאים יותר במשמעותו לתרגום המילה Spoiling. כאשר אומרים על ילד שהוא "מפונק" מתכוונים לרוב לילד המרוכז בעצמו; ילד אנוכי ותובעני המצפה שהמבוגרים יפעלו על מנת לשרת את צרכיו, ויעשו זאת באופן מיידי, ילד שאינו מתחשב באחרים ואינו משתף עמם פעולה, ילד שמתקשה להתאפק ולדחות סיפוקים (כוכבי ורביב, אתר קידין, 2002) .

חיים עמית מגדיר את הפינוק השלילי כיחס של ותרנות מוגזמת, הגנת-יתר נתינת שירותים מיותרים. פינוק שלילי מתקיים כאשר הורים מבצעים כל מה שהילד רוצה, גם כאשר רצונו אינו סביר. למשל לחפש כדור במקום הילד, כאשר הוא יכול, להביא לילד לשתות, רק בגלל שהוא מתעצל וכו'. פינוק מסוג זה, הוא נקודת נחיתות של הילד. דריקורס (1994) גורס כי בתקופת הילדות – ילד מפונק שואף לקבלת תשומת לב והערכה (חיזוקים) על כל תפקיד שהוא מקבל. הוא יכול לפתח מאבקי כוח, לנסות לנקום במבוגר, או לגלות חוסר אונים כדיי להתחמק ממצבים שבהם ייחשף ערכו ה"נמוך".

אם כך, מתי מגיע הרגע בו על ההורים לחנך את ילדיהם להרגלים, ומתי הופך הפינוק לשלילי?
יש להתחיל לחנך את הילד למן היום הראשון של חייו. חינוך להרגלים קבועים ולשעות אכילה מסודרות כמו גם יכולת להתמודד עם אי הנוחות שבתחושת הרעב והרטיבות מבלי לתבוע על כך פיצוי מיוחד – כל אלה מייצגים את ההיבט החיובי של החינוך (דרייקורס, 1994). לכאורה, נדמה כי משפט זה סותר את כל מה שנאמר עד כה. אך לעיתים ההבדל בין הפינוק החיובי לשלילי, הוא הבדל של זמן. לעיתים, שבריר הזמן הזה שהתינוק מחכה מרגע שהחל לבכות, ועד ולרגע ששד אימו הגיע אל פיו, הוא המשמעותי. בזמן זה, הוא רוצה דבר מה, ועליו להמתין עד קבלתו. התייחסותה של האם אל הקושי שלו בהמתנה, תעביר לתינוק את המסר, שזה בסדר שהוא רוצה, זה בסדר שקשה לחכות. הרעב שלו ייסופק, גם אם זה ייקח עוד שנייה. כשהתגובה רגועה ומכילה, התינוק יילמד להרגיש שצרכיו ימולאו, והוא נמצא במקום בטוח.

כשהילד כבר יכול לעשות דברים בכוחות עצמו…
עם הזמן, ככל שהתינוק גדל, הוא רוכש את היכולת לעשות יותר ויותר דברים בכוחות עצמו: לנוע במרחב, לשחק בצעצועים, לאכול ולשתות בעצמו, לתקשר עם אחרים, ובהמשך גם להתלבש, להתרחץ ועוד…

ילדים מעונינים על פי רוב לממש את יכולותיהם החדשות ומפיקים הנאה רבה מביצוע הפעולות השונות בכוחות עצמם. ואולם, אנחנו המבוגרים עלולים לעיתים לעמוד בדרכם. ואכן, נראה כי אחת הסיבות המרכזיות לפינוק של ילדים נעוצה בכך שהוריהם נוטים לעשות עבורם פעולות שונות, אותן יכולים הילדים (ומעונינים!) לעשות בעצמם. בכך למעשה יוצרים ההורים תלות של הילדים בהם, פוגעים בהערכתם העצמית, ומנגד נוטעים בהם את התחושה כי הכל מגיע להם… עם הזמן, דורשים הילדים עוד ועוד עזרה מהוריהם, ההורים חשים עייפים ומתוסכלים נוכח התובענות של ילדם, וכך נוצר מעגל שלילי המחזק את עצמו, וגורם להפיכת הילד למפונק… ברגע שהילד מסוגל לבצע פעולה כלשהי בכוחות עצמו יש לאפשר לו ולעודד אותו לעשות זאת! על ידי כך יקדמו ההורים את תחושת העצמאות והביטחון העצמי של ילדיהם (גינדי, בייעוץ רביב, 2002).

באופן כזה, אף יוכלו להכין את הילד לקראת נטילת חלק בחיים יחד עם האחרים, ולסייע לו לזכות במעמד חיובי בקהילה. לפתח את הזיקה החברתית שלו, שבה מותנות ההצלחה והשמחה שבחיים. כך יוכל הילד להיענות לדרישות החברה, שיש לו בה מקום משלו, והוא ממלא תפקיד השונה בוודאי מזה של המבוגרים, אך חשיבותו שווה לחשיבות המבוגר, והוא מסוגל להביא תועלת (דרייקורס, 1994).

אחד הגורמים השכיחים לפינוק אצל ילדים הוא מצב בו ההורים אינם מציבים גבולות ברורים לילד, או מה שעלול להיות אף גרוע יותר: מציבים גבולות, אך אינם מקפידים לשמור עליהם. הורים עשויים לחוש שלא בנוח עם הצורך להציב גבולות לילד ולאכוף את חוקי הבית. הם חוששים להיכנס לעימותים עם ילדיהם, ואף מפחדים פן ילדיהם לא יאהבו אותם אם יציבו בפניהם איסורים. במקרים רבים הדבר נובע מרגשות אשם שחשים ההורים על כך שאינם מבלים די זמן עם ילדיהם, ומהחשש פן "יהרסו" את הזמן המועט שיש להם יחד, על – ידי הטלת איסורים והצבת גבולות לילד (גינדי, בייעוץ רביב, 2002).

ואולם, ילדים זקוקים לגבולות ברורים ועקביים, ומצפים מהוריהם שייקחו אחריות לשלומם ולביטחונם, וזאת בין היתר על ידי כך שיאמרו להם "לא!". אריקסון (בתוך: סולברג, תשנ"ז) מייחס גבולות אלה לתהליך הסוציאליזציה שעל הילד לעבור באמצעות הסוכנים הראשוניים (ההורים), ומטרתם ללמד את הילד צורות התנהגות שונות, וערכים מסויימים הנראים רצויים בעיניי הסביבה בה הוא חי. עוד מוסיף סולברג ( תשנ"ז), כי כאשר מצליחה האם להיות עקבית, ולקבוע גבולות ברורים, זה יקל על התינוק להתרחק לאט לאט מן האם, ולהרחיב את תחום שליטתו בסביבה (וכפועל יוצא מכך, את ההתנסויות שלו). בצורה כזאת, יכולים, התינוק והאם לשמור על הקרבה הנפשית ביניהם, גם אם המרחק הפיזי גדל.

ילדים שאינם מורגלים לגבולות הופכים עד מהרה לילדים תובעניים, "מנדנדים" ומפונקים ילדים שלא נעים להימצא בחברתם. לעומת זאת, ילדים המורגלים לחוקים ברורים ועקביים הופכים לילדים אחראיים יותר ועצמאיים, ילדים בעלי ביטחון עצמי, שמקורו בתחושתם כי הוריהם שומרים עליהם ודואגים לשלומם (גינדי, בייעוץ רביב, 2002).

התנהגויות מסוג של בדיקת גבולות, המרגיזות ומכעיסות את ההורים, אינן אלא תגובות אופייניות ונורמליות לשלב ההתפתחותי בו הילד נמצא. בסביבות גיל שנתיים חווים הפעוטות צורך חזק בעצמאות ובשליטה. הם קובעים בבירור מטרות ופעולות בלי קשר עם רצונה של האם, ולעיתים אף בניגוד מופגן לרצונה. (סנדר, בתוך סולברג, תשנ"ז). פעוט בגיל זה שאינו מקבל את שביקש מהוריו, עשוי לפרוץ בהתקף זעם, המועד להתפרש על ידי ההורים כפינוק. גם נטיית הילד לחזור ולבדוק את הגבולות שמציבים לו ההורים אין בה כל דבר חריג, ואינה בהכרח נובעת מפינוק, אלא מהווה ביטוי לצורך של הילד להבין את העולם הסובב אותו, ולרכוש תחושת שליטה בעולם. לסיכום, נראה כי אין אתגר גדול יותר מגידול ילדים עצמאיים, בוגרים, בשלים, מאושרים, בעלי ביטחון עצמי… ולא מפונקים!

על מנת להצליח במשימה מורכבת זו צריכים ההורים להיות מודעים לפעולותיהם, לגלות רגישות כלפי ילדם, לנסות לענות על צרכיו, המשתנים מעת לעת, תוך נקיטת גמישות רבה. על ההורים לזכור כי אין גבול לחום ולאהבה להם זקוקים ילדים! יחס חם, תשומת לב חיובית, חיבוקים ונשיקות אינם יכולים להפוך ילד למפונק, אלא להיפך יש בהם כדי להעלות את ערכו העצמי ואת עצמאותו. במקביל, על ההורים לזכור כי ילדים זקוקים לגבולות ברורים ועקביים, המסייעים להם לדעת מה מצפים מהם ומהם הכללים והחוקים הנהוגים בסביבתם.

הורים טובים אינם אלו שעושים את הדברים באופן מושלם, שכן אין הדבר אפשרי. הורים טובים הם אלו המקפידים לבחון את עצמם מעת לעת, לשאול שאלות, להשתדל לעשות דברים קצת טוב יותר מיום ליום… הורים שכאלו יצליחו להפוך את ילדם לילד בוגר, עצמאי, בטוח, ולא מפונק!

ביבליוגרפיה

q Mahler, M. & Mcdevitt, J,( 1993) The Separation Individuation process and identity formation. In: S.I. Greenspan & G.H. Pollok (EDS.) The course of life. Vol. II Early childhood. Internationl universities. Pp. 19 – 37.
q Miller, l. Rustin, M. Shuttleworth, (1989/5) Closely observed infants. Duckworth. CH. 2 Psychoanalytic theory and infant development. PP. 22 – 51.

q גינדי ה ורביב ע. באתר: http://www.kidin.co.il/articles_heb.asp
q דרייקורס ר. , יסודות הפסיכולוגיה האדלריאנית, הוצאת מכון אדלר, 1994 ת"א.
q סולברג ש. פסיכולוגיה של הילד והמתבגר, מבא לפסיכולוגיה התפתחותית. מאגנס, ידיעות אחרונות, ירושלים, תשנ"ז.
q עמית, ח. (2002) באתר: http://learn.snunit.k12.il/galim/horut/upload/.doc_general/pinuk.html